עלייה חדשה שחייבים לעלות – מאת יורם קראוס

שעת בוקר מוקדמת – אני חוזר ממסע אופנועים בטורקיה, הטלפון מצלצל "אהלן יורם קראוס, אנחנו מתקדמים לאט עם המסע למונגוליה, אבל בסוף אנחנו נצא", ואז זה מגיע: "בוא להרי ירושלים, יש עלייה חדשה שחייבים לעלות". אני עונה לו: "יורם קראוס, זה יום עבודה ואני לא הייתי כבר שבועיים במשרד". "אתה מדבר?! זו העבודה שלך… יש לי כמה שעות עד ישיבת קבלנים בירושלים ויש לי זמן, חוץ מזה אתה חייב לי מהגרירה בירדן, זוכר?" "טוב", אני עונה לו בהכנעה, "אבל אני מגיע עם הדיפנדר". "אין בעיה, אני מגיע עם הדיסקברי החדש". "תתחדש ולהתראות בכניסה למשלט 21".

 כזה הוא יורם קראוס, תמיד יוזם (בגלל זה הוא כנראה הקים את SMS  ), תמיד מוכן לנסות דברים חדשים ואני – זו בסך הכול העבודה שלי באתר השטח הישראלי 4X4, אז למה שאתלונן.

 אנחנו נפגשים בכניסה למשלט 21. הדיסקברי החדש באמת מדהים, שיא השכלול והטכנולוגיה לשטח. אחרי שאני מסיים להתפעל, אנחנו יוצאים לדרך. את משלט 21 אנו עוברים כאילו מדובר בכביש סלול. לעולם אסור לזלזל בעלייה ובטח שלא במשלט, אבל הניסיון והרכבים עושים את העבודה.

 יורדים לאזור של נחל כסלון ויוצאים מחוץ לשמורת הטבע ואז זה מגיע! סינגל לדאון היל של אופניים- או בעברית שביל צר ואתגרי לירידה באופניים – מקסימום אופנוע, אבל לרכב?? – חבל! "חוץ מזה", אני אומר לו, "אתה צריך להיות בירושלים עוד שעתיים". יורם מתעקש "בוא ננסה, מקסימום נשתמש בכננות, אבל אני חייב לטפס". וכשיורם אומר שהוא חייב, אז אני לא מסרב לו.

 אנחנו מתחילים בעבודה. את המדרגות הראשונות הדיפנדר עולה כמו גיבור והדיסקברי משאיר איזה פלסטיק על הקרקע אבל ללא ספק הוא (הכוונה ליורם) נחוש לטפס. עוד כמה עליות, קצת עבודה, מניחים את הגלגלים במקומות הנכונים והרכבים למעלה. קטע דרדרת ארוך וטחון ללא אחיזה (כנראה שבכל זאת אופנועים עברו כאן), מורידים קצת אוויר וממשיכים. ואז….אנחנו פוגשים ב"קיר", אבל לא סתם קיר, אלא קיר בה"א הידיעה…

 הקיר הזה ממש לא נועד לרכב, אפילו לא בירידה! ולעבודה צריך כאן שופל ולא שני אנשים שאחד מהם כבר מאחר לפגישה בירושלים. דיון קצר (ומיותר) בינינו ואנחנו מחליטים שאם כבר הגענו עד הלום, אז לא מוותרים ועולים. מכינים דרך לדיפנדר, בונים רמפה מאבנים – ליורם יש עבר והווה עשיר בקבלנות בניין – לא בטוח בסבלות, אבל זה המקום והזמן לסחוב. בעזרת הכננת, מטפס לו הדיפנדר לאט לאט למעלה ואפילו עבודות הבנייה לא ניזוקות. יורם מחליט שהוא נותן קצת בגז ובמקום שהוא ייתקע, הדיפנדר יעזור לו.

 וכך, עם הכננת של הדיפנדר והכננת של הדיסקברי יבוא שלום על ישראל, יורם ייתן בגז ויאחר קצת לירושלים. אז יורם נותן בגז, אבל לא כל האבנים מקבלות את מרות הדיסקברי. כמה אבנים בצד אחד של הרמפה עפות, סבסוב קל והדיסקברי מקבל זווית על הצד. איזה יופי! עכשיו צריך אמצעים טכניים – כרית הרמה, שני מכפילי כוח וכננת גלגל יוצאים החוצה.  מעגנים את הדיסקברי שלא ייפול, מרימים, בונים מחדש את הרמפה ובאמצעות כננת מושכים קדימה. פשוט! נכון! רק שזה לוקח קצת יותר משעתיים ואנחנו למעלה.

 בקרת נזקים – למעט שני צמיגים חדשים בדיסקברי שהתבלו בן רגע וכבר לא יכולים לנסוע על הכביש, השאר לא נורא (או לפחות לא משהו שאי אפשר לתקן במוסך).

 ומה למדנו? ש"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים". אולי, אבל אם נהיה לרגע יותר פרקטיים – למדנו שכמעט הכול אפשרי, אבל יש לזה מחיר – זמן עבודה, זמן חילוץ וגם קצת נזקים. העיקר – נהננו  מאד ובעיקר חווינו משהו שלא נחזור עליו (לפחות לא בשבוע הקרוב).

 ומה עם הישיבה של SMS בירושלים? יורם קראוס הגיע בדיוק בזמן כדי ללחוץ ידיים ביציאה… מזל שמוטי הגיע בזמן. ואני… עוד יום עבודה שגרתי באתר השטח  הישראלי 4X4 הסתיים לאחר שלמדתי משהו (מחר צריך לקום בארבע לפנות בוקר ולענות על המיילים).

לקריאה נוספת:

יורם קראוס – כתבה באתר רשת 13
יורם קראוס – ישראל היום
יורם קראוס – ביזפורטל
יורם קראוס – כתבה באתר גלובס
יורם קראוס – באתר מאקו